פעולה של רכישה עצמית של מניות (באנגלית Buyback) מתארת מצב שבו החברה או חברה בשליטתה רוכשת בחזרה באמצעות המזומנים שעומדים לרשותה מניות שהיא עצמה הנפיקה בעבר. רכישה עצמית של מניות נועדה לחלק הון לבעלי המניות, העלאת התשואה על ההון, העלאת רווח למניה והקטנת היצע המניות בשוק.
חברה המעוניינת לרכוש בחזרה ממניותיה צריכה ראשית להוכיח שהיא עומדת במבחן הרווח, על ידי הצגה של נתונים בדו"חות הכספיים שלפיהם אכן קיימים במאזניה מזומנים מספיק לביצוע הפעולה. בנוסף, החברה צריכה להוכיח שמהלך זה לא יפגע ביכולת פירעון החובות שלה. כלומר עליה להוכיח שהפעולה לא תפגע בחברה.
כאשר חברה מודיעה על כוונתה לרכישה עצמית, הדבר מתפרש ברוב המקרים בקרב ציבור המשקיעים באופן חיובי. יש משקיעים שיפרשו זאת כמעין רמז של הנהלת החברה כי להערכתה מחיר המניה נמוך, ועל כן מדובר בהשקעה אטרקטיבית. וסיבה נוספת, לרכישה עצמית של מניות היא שפעולה כזו מסמלת עבור המשקיעים אמון בחברה על ידי העברת מסר חיובי, מרגיע ומעודד מהנהלת החברה משום שלהערכת מנהליה מחיר המניות זול ולמשקיעים אין סיבה לדאגה.
פעולת הרכישה העצמית (רכישה חוזרת) של מניות מפחיתה את מספר המניות בשוק, כך שכל המניות הנרכשות נהפכות לרדומות. הזכות לבצע רכישה עצמית עוגנה לראשונה בחוק החברות. בסעיף 1 לחוק מוגדר בין השאר כ"רכישה" של מניות חברה מסוימת בידי אותה חברה, קרי: רכישה עצמית. סעיף 308(א) לחוק החברות קובע, כי מניה שנרכשה ברכישה עצמית תיקרא "מניה רדומה" (או "מניה באוצר"), מניות כאלו אינן מזכות בזכויות הצבעה באספה הכללית, בזכות לקבלת דיבידנד או בכל זכות אחרת.
חוק החברות מתייחס לרכישה עצמית כמו אל חלוקה של דיבידנד במזומן. בשני המקרים יוצא מזומן מהחברה אל בעלי המניות, והדבר עלול לפגוע ביכולת החברה לפרוע את חובותיה כלפי נושיה. בשל כך, בשני המקרים חלים אותם מבחנים. גם הסנקציות האישיות אשר חלות במקרה של חלוקת דיבידנד במזומן, חלות במקרה של רכישה אסורה של מניות.
איך זה משפיע חשבונאית?
מבחינה חשבונאית, הסכום בו נרכשו חזרה המניות על ידי החברה מופחת מהונה העצמי. למרכיבי ההון העצמי מתווסף סעיף שערכו שלילי והוא מייצג את הסכום שהוציאה החברה על הרכישה העצמית.
התשואה על ההון של החברה גדלה
רכישה עצמית מקטינה את כמות המניות הזכאיות לדיבידנד ולכן היא מגדילה את התשואה להון. הסבר: בשל הפחתת ההון העצמי של החברה במאזן החשבונאי שלה – ההון העצמי לאחר הרכישה קטן יותר והתשואה להון (בהינתן רווח נקי קבוע) גדלה יחסית למצב שלפני הרכישה העצמית. נתון זה חשוב בעיקר לצורך גיוסי הון ואשראי
הרווח למניה גדל
המניות הנרכשות ברכישה עצמית מופחתות מהון המזומנים של החברה. כתוצאה מכך, מספר המניות קטן והרווח למניה גדל (הרווח למניה מחושב על ידי חלוקת הרווח הנקי במספר המניות הנכללות בהון המזומנים). נתון זה חשוב מאוד עבוד המשקיעים.
הזכויות של בעלי המניות (כמו הדיבידנד) גדל
החוק רואה את הרכישה העצמית כסוג של חלוקה (distribution), שהיא העברת נכסים מהחברה לבעל מניה בה מכוח היותו בעל מניה, בדומה לדיבידנד. בביצוע רכישה עצמית של מניות, החברה מגדילה בעצם את שיעור האחזקה של כל אחד מבעלי המניות בחברה. הגדלת שיעור האחזקה מקטינה את חששות בעל השליטה מהשתלטות עוינת.
היצע המניות בשוק קטן
רכישה עצמית של מניות והפיכתן לרדומות מקטינה את ההון הרשום למסחר וגורמת לירידה בהיצע המניות של החברה בבורסה. במצב כזה, נוצר לחץ כלפי מעלה על מחיר המניות בתקופות של ביקושים, דבר העולה בקנה אחד עם האינטרס של החברה שהוא העלאת שווי החברה מחד .
שורה התחתונה, למרות היתרונות של רכישה עצמית של מניות בידי החברות, קיימים גם חסרונות בכך שהסיכון גדל על ידי הפחתת ההון העצמי של החברה במאזן וחשש מגידול מלאכותי ברווח למניה שמקורו אינו בביצועי המנהלים והחברה אלא בהליך טכני – כל אלו עלולים לשדר מסר שלילי למשקיעים.